EMDR
טיפול EMDR
EMDR היא גישה פסיכותרפית מובנית לעיבוד זיכרונות וחוויות שממשיכים לעורר מצוקה בהווה. היא כוללת שמונה שלבים של היכרות, הכנה, הערכה, עיבוד, חיזוק, סריקת גוף, סגירה והערכה מחדש. התהליך נעשה בתוך קשר טיפולי ובקצב המותאם לאדם.
לפני העיבוד
השלבים הראשונים מוקדשים להיכרות, להבנת ההיסטוריה והקושי, לתכנון ולהכנה. בודקים משאבים, דרכי התמודדות, יציבות נוכחית ויכולת להישאר בקשר עם ההווה בזמן עבודה על חומר מעורר מצוקה.
אין צורך לספר מיד את כל פרטי החוויה. ההכנה אינה שלב טכני בלבד, ולעיתים מוקדש לה זמן משמעותי לפני שמתחילים בעיבוד.
בחירת מוקד
לאחר בחירת זיכרון או מצב מתאים מתייחסים לתמונה המייצגת אותו, לאמונה שלילית על העצמי, לאמונה רצויה, לרגש ולתחושות הגוף. המרכיבים האלה מסייעים להחזיק את מוקד העבודה ולבדוק שינוי לאורך התהליך.
בחירת המוקד נעשית בשיתוף. אין הכרח להתחיל באירוע הקשה ביותר, ואפשר לעצור או לשנות את התוכנית כאשר נדרש.
גירוי דו צדדי, ימין ושמאל
במהלך שלב העיבוד נעשה שימוש בגירוי חושי שמתחלף בין צד ימין לצד שמאל של הגוף. הוא יכול להיעשות באמצעות תנועות עיניים מצד לצד, צלילים המושמעים לסירוגין בכל אוזן או תיפוף לסירוגין על הידיים. הגירוי הוא רכיב בתוך פרוטוקול טיפולי רחב ואינו הטיפול כולו.
בין סדרות קצרות בודקים מה עלה וממשיכים בהתאם לתגובה. אין צורך לייצר תשובה מסוימת, לזכור הכול או לשלוט בכיוון שבו האסוציאציות מתפתחות.
עבר הווה ועתיד
תכנון EMDR עשוי להתייחס לחוויות עבר שתרמו לקושי, למצבים בהווה שמפעילים אותו ולתרחישים עתידיים שבהם רוצים לפעול באופן מסתגל יותר. המבנה הזה מכונה לעיתים עבודה בשלושה צירים.
המטרה אינה למחוק זיכרון אלא להפחית את עוצמת המצוקה הקשורה בו, לעדכן את משמעותו ולחזק יכולת להתמודד בהווה.
לא רק פוסט טראומה
EMDR מוכר בהנחיות מקצועיות כאחת האפשרויות לטיפול בפוסט טראומה, וזהו התחום שבו בסיס הראיות מבוסס במיוחד. בפועל נעשה שימוש בגישה גם בעבודה עם חרדה, דיכאון וקשיים נוספים כאשר זיכרונות או חוויות עבר קשורים למצוקה בהווה.
המחקר על שימושים שאינם פוסט טראומה מתפתח, אך היקפו ואיכותו אינם אחידים. לכן ההחלטה לשלב EMDR אינה נשענת על שם האבחנה בלבד, אלא על הערכה, מטרות, העדפות והתאמה אישית.
התאמה ובטיחות
במקרים מורכבים ייתכן צורך בהכנה ממושכת, בקצב איטי יותר או בשילוב גישות נוספות. בסיום פגישה מקדישים זמן לסגירה ולהתארגנות, גם כאשר העיבוד טרם הושלם.
אפשר לקבוע מראש סימן עצירה ולדווח בכל שלב על אי נוחות, הצפה או ניתוק.
המידע כללי ואינו מחליף הערכה מקצועית. אין להשתמש בהסבר כדי להתחיל עיבוד עצמאי של זיכרון טראומטי.